״ריקות״ ככלי טיפולי


״הדאו ( דרך) - כוחו בריקותו״ (דאו דה ג׳ינג,פרק רביעי)

הריקות היא דבר מאד מרכזי במחשבה הדאואיטסית, שהיא אחת התנועות המחשבתיות שהכי השפיעו על הרפואה הסינית.

בעולם המערבי אנחנו מנסים לרכוש דברים, חפצים, בית, כסף, עבודה, יכולות, השפעה - להרחיב את האגו הקטן שלנו ולהכניס לתוכו כמה שיותר דברים ״ולשלוט״ עליהם לכאורה.

אבל בהשקפה הדאואיסטית - החכם הוא דווקא זה שלא מכניס את האגו ואת המחשבה שלו בכל דבר, אלא חי עם הדאו ועם הטבע, ללא אגו או כוחנות, ״כך מעצמו״ (״דזה רן״ - 自然).

כך גם הערוצים (״מרידיאנים״) שעליהם נמצאות נקודות הדיקור, נמצאים במרווחים אנטומיים (במיוחד בגפיים). היום אנחנו יודעים שיש שם נוזל ורקמה מחברת, אבל הסינים הקדומים לא ידעו זאת, מבחינתם נקודות הדיקור נמצאות בחורים (״חור״ הוא תרגום מדוייק יותר למונח הסיני לנקודת דיקור: 穴 שוואי), במרווחים, בריק.

לכן אני חושב שבאופן פנימי, מבעד לכוונות הטיפוליות במצב חולי או כאב ספציפי, מבחינת המחשבה הסינית העתיקה - בטיפול בדיקור יש כוונה להתחבר אל הדאו, אל הדרך, אל האין - שכוחו בריקותו. 

ומתוך הדאו, כאשר נעים ״דזה רן״ (自然 - כך מעצמו, באופן טבעי) ״וו ווי״ (為無 - ללא מאמץ, ללא עשיה, בזרימה, ללא התנגדות)  - יכול להתרחש שינוי, והרפואה יכולה לבוא. 

והגוף יכול לשיר ולהפיק מנגינות (וראו פה), כמו כלי נשיפה חלול:

״אנא אלי, עשה אותי כלי לשליחותך״ (מיוחס לפרנסיסקוס מאסיזי)



לקביעת טיפולים:
התקשרו 0507672069 או שלחו הודעת whatsapp