לא באנו לגרש את החושך


תמונה: אתם בים. אמצע אוגוסט. צהריים מאוחרים. מחזיקים אבטיח ובולגרית (השילוב הזה עדיין נשגב מבינתי, אבל אתם מתים עליו) משתזפים לכם על החול החם. לפתע מגיח חב״דניק עם חנוכיה: ״2 דקות תעשו מצווה, בחייכם״. אתם קולטים שמשהו לא 100, אבל בגלל שנתתם למח להישרף ככה כמה זמן ואתם קצת מטושטשים אתם זורמים איתו. מברכים בכוונה (עד כמה שהראש נותן) ומדליקים. ברגע זה אתם שמים לב שמשהו שונה, זה לא כמו כל חנוכה - אתם רואים קצת את הלהבה, אבל הנר בקושי מאיר. ואז בבת אחת נוחתת עליכם ההבנה: זה לא חנוכה. החב״דניק שמתרחק שם הוא לא חבדני״ק אלא דע״שניק, ואתם הדלקתם רימון! פוצץ! (טוב, נסחפתי, נעזוב את הקטע האחרון. נעצור במילים ״זה לא חנוכה״).


חז״ל אומרים: ״שרגא בטיהרא מאי אהני?״, ובתרגום חופשי: נר בצהריים לא מאיר.

אני מאוהב בחנוכה ובנרות חנוכה. האור של הנר של חנוכה הוא אור מתוק. חסידים אומרים שהאור הגנוז מהיום הראשון (עוד לפני שנבראה השמש) מתגלה בנרות חנוכה. אבל לנר חנוכה יש את הזמן שלו - בשיא החורף, בימים הקצרים של השנה, לקראת הלילה. והנר צריך את החושך כדי לגלות את האור המיוחד שלו. בלי חושך ולילה אין לאור הנר קיום.

לא באנו לגרש עכשיו את החושך, אלא רק להאיר בו עם אור הנר. 

זה אותו המוטיב של חצות הלילה והנר במעשיות בספר הזהר: נר צריך חושך.

ציור צריך רקע. אם לא יהיה רקע לא יהיה ציור. היין 陰 והיאנג 陽 צריכים זה את זה. הבריאות צריכה את החולי. החום את הקור והטוב את הרע.

כי בלי מהויות נגדיות לשלי, בלי מהויות אחרות משלי - אין לי קיום ממשי.

אבל זאת לא מלחמה. זה משחק. משחק בסביבון שתמיד מסתובב: יין ויאנג. אור וחושך.


ובכל זאת - עכשיו אנחנו לא רק מסתכלים מהצד, אלא מבינים שגם אנחנו בעצמנו חלק מהמשחק היפה הזה, ותופסים בו צד פעיל - אנחנו מדלדיקים את הנר - בחנוכה וגם בטיפול - מעודדים את הכוחות שבנו לנוע לעבר הבריאות.



חנוכה תשפ״א. 2020.

בהשראת ליאור, אשתי האהובה.



לקביעת טיפולים ובירורים:
התקשרו 0507672069 או שלחו הודעת whatsapp - שיחת ייעוץ חינם!