הטיפול והחיים כאמנות


אני זוכר לפני איזה 15 שנה, נסיעה באוטובוס לתל אביב - האזניים שלי היו כרויות לכל רחש שנשמע בעולם, העיניים שלי היו פקוחות ודומעות, הלב היה דלוק - העולם דיבר אלי מכל רגע, אלוהים הקשיב. ונחתה עלי הבנה שליוותה אותי הרבה גם אחר כך: החיים שלי הם יצירת אומנות. 

לא יודע מי האומן. אבל הם מרגשים. הם יפים עד כאב. הם מלאים בסוד גנוז.



התובנה הזאת ישבה אי שם בצד האחורי של התודעה, אבל בזמן האחרון היא צפה ועולה: החיים הם יצירת אומנות. הקשרים עם האנשים שבחיי הם יצירת אומנות. הטבע שסביבי הוא יצירת אומנות. הגוף שלי הוא יצירת אומנות. העבודה שלי היא יצירת אומנות - טיפול הוא יצירה מרהיבה. 

כמה לב צריך בשביל לראות את זה, לשמוע את זה.  לב פתוח. לב דלוק. 



בטיפול יש מימד עמוק של יצירה - היצירה היא משותפת, של המטופל, בגוף ובנשמה, ושל המטפל, בגוף ובנשמה. 

יש חומרי גלם: המצב הנתון, איך הגענו לטיפול, כאן ועכשיו. 

את חומרי הגלם לשים ומעבדים באבחון: בשיחה, במפגש, במגע. 

מתוך כך מגיע שלב הטיפול, היצירה: בטיפול ברפואה הסינית - בכל מחט ובכל נקודה או שילוב של נקודות יש רוח (shen), יש כוונה, יש צבע, יש סיפור. והאומנות היא לחבר את הסיפור של האדם לנקודות הנכונות לו, לשחרר רגישויות על ידי הנקודות שמנגנות על אותו הסיפור, ולחבר את התודעה והצ׳י לאותו המקום.

ובסוף תהליך כשמסתכלים בלב פתוח על הפלא שנוצר, על השינוי שהתחולל, על הזמן שניתן לטיפול - אפשר לראות יצירה מרגשת ממש. יפה עד כאב. מלאה בסוד גנוז.


בכל יצירת אמנות אמיתית יש השראה מלמעלה, והאמן הוא צינור לאותה השראה. 

ככה גם בטיפול. 

ככה גם בחיים.